יורשים לפי דין וזוכים לפי צוואה. מי שזכותו לפי הדין, לפי החוק, לקבל את חלק מהעיזבון יקרא “יורש”. כאשר מדובר על זכות לקבלת חלק מעיזבון המנוח מכוח צוואה יקרא מקבל החלק “זוכה”.
יורשים חוקיים ומי זכאי להיות יורש?
כולם, כל אדם אשר במועד פטירת המוריש היה בחיים (לרבות מי שנולד עד 300 ימים לאחר פטירת המוריש) זכאי לרשת. כלומר אם אדם כלשה, נקרא לו פלוני נרשם כיורשו של אלמוני, אולם פלוני נפטר לפני אלמוני, לא יהיו יורשיו של פלוני זכאים לקבלת חלקו בירושת אלמוני.
מי אינם יורשים חוקיים ואינו זכאי להיות יורש?
מי שגרם במתכוון למות המוריש והורשע בשל כך. לעניין זה לא נדרשת הרשעה ברצח באופן ספציפי ודי בהרשעה של גרימת מוות במתכוון.
מי שהורשע בניסיון לגרימת מותו, כגון ניסיון רצח. זאת מלבד מקרים בהם מחל המוריש לעבריין על ניסיונו, מחילה בכתב או באם במועד מאוחר יותר רשם המוריש צוואה המזכה את העבריין (צוואה ובה מי שניסה להרוג אותו נרשם כיורש, וזאת רק אם הצוואה הינה צוואה מאוחרת למקרה).
מי שהורשע בזיוף צוואת המוריש או בהשמדת צוואתו האחרונה יאבד את זכותו לרשת.
*חשוב לשים לב כי מדובר רק על מקרים בהם ניתן פסק דין מרשיע. כך ככל ולא ניתן פסק דין מרשיע בעניין עצם ביצוע הפעולה לא יהווה עילה בפני עצמה לפסלות המבצע.
ילדים מאומצים וילדים מחוץ לנישואין
חוק הירושה בישראל מכיר בזכותם לפי דין של ילדי המוריש לחלקם בעיזבון ואין זה משנה אם מדובר בילדים אשר נולדו מחוץ לתא המשפחתי או לילד שאומץ. אולם כאשר מדובר בילדים אשר לו עברו תהליך אימוץ אף אם בפועל, החיי היום יום היו כילדיו של המוריש, להם אין זכות לרשת אותו. לעניין זה אדרש לדוגמה:
סיפורו של צעיר שגולל לפני כך;
צעירה ולה פעוט בן חודש אשר אביו אינו גר בישראל ומעולם לא יצר קשר עם הילד, התחתנה עם בעל נחלה, גרוש אשר לו ילד מנישואיו ראשונים. הזוג גידל את הילד כשלהם ואף הילד היה קורא לבעל הנחלה אבא, וזאת אף שידע שאינו אביו הביולוגי. לאחר שנים רבות חלתה האם והלכה לעולמה ומספר שנים לאחר מכן נפטר גם בעל הנחלה.
לפי חוק הירושה, לפי דין, המידה ובעל הנחלה לא השאיר צוואה, הרי שעזבונו מחולק בין יורשים חוקיים לפי דין. הילד שגידל בנישואיו השניים והיה לו כאב, הילד שגדל בנחלה וקרא לה “הבית” כל חייו הוא אינו ילדו, ובמקרה זה לא עבר כאמור הליך אימוץ על כן הוא אינו נמנה בין היורשים החוקיים.
כאשר מדובר בירושה של משקים חקלאיים במושבים הנחלה אינה חלק מהעיזבון. באופן שמפתיע רבים מבעלי הנחלות ואף חלק ניכר מעורכי הדין העוסקים בדיני ירושה, ירושת הנחלה החקלאית מבחנת לפי הסכם החכירה ומושפעת מהחלטות רשות מקרקעי ישראל. המקרה שהובא לפי הנושא היה מורכב אף יותר, מושב זה היה “מושב סוכנותי”, מושב שהוקם במימון (הלוואה) שנתקבלה מהסוכנות היהודית (ידוע גם בתור “הסכם משולש”) ועל כן הסכם ההלוואה והזכויות לפיו ורישומו של “בן ממשיך” במקרה זה (רישום בסוכנות היהודית ודיווח למינהל מקרקעי ישראל) גבר על הזכויות לפי דין של הבן מהנישואים הראשונים וזאת אף בצל העובדה ש”הבן הממשיך” כלל לא היה בנו של המוריש ולא היה זכאי לחלקים מיתרת העיזבון.
מקרה זה שגולל לפני מדגיש את חשיבות ההכרה רק של החוק והפסיקה בתחום דיני הירושה. כאשר עו”ד לענייני ירושה מנתח זכויות משפטיות של יורש או יושב ליתן ייעוץ על הכנת צוואה עליו להיות קשוב לרצונותיו וחששותיו של המוריש כך שלאחר מותו רכושו יחולק ליורשיו לפי רצונו. על עורך הדין לענייני ירושה לקחת בחשבון את הפסיקה והחוק בענייני ירושה. אולם עו”ד מומחה לענייני ירושה מכניס לשיקול גם אספקטים תכנוניים, פרוצדורליים, וניואנסים אשר ימנעו סכסוכים בין בני המשפחה. כמו כן מומחה לענייני ירושה יפעל למקסם את הנאתם של היורשים מהירושה דרך שקילת תוצאות המיסוי, ושקילת עניינים ספציפיים לפי מהות הזכות אותה רוצים להעביר. לדוגמה: במקרים בהם המוריש מעביר זכויות או מניות בחברה או שרוצה המוריש לרשום חברה כיורשת דיני תאגידים (חוק החברות, חוק ניירות יערך והפסיקה וכו’).
כדי להבין את זכויותיו של היורש יש לנתח את המקרה על ידי מומחה לתחום הירושה ולעיתים בנוסף למומחיותו בענייני ירושה עליו להיות בקיע בתחום המשפט אותו הירושה מסדירה.
